בהמשך להתייחסויות ל"ככר העיר" שהיא בעצם ככר הכפר,
נכון שתוכנן להרוס את כל היישוב הישן, אבל גם נכון שתכניות משתנות.
אכן, נוסטלגיה רבה נהרסה כאן עם הזמן, ואולי הגענו למצב שיש להציל את הסמל ההיסטורי האחרון שנותר.
אלון הגליל הייתה יישוב צעיר שהתקדם עם הזמן, עברנו כשבעה גלי קליטה לכשמונה שכונות שכל אחת בתורה הגדילה את היישוב (לא רק השכונה האחרונה היא "ההרחבה") והיישוב כבר מתקרב לשנתו הארבעים, וכבר הופך בהדרגה ליישוב ותיק עם דורות של מתישבים ועם דור המשך שגדל כאן ומתיישב מחדש ביישובו.
בנקודת זמן זו, וכשיש כבר התעוררות לשימור הככר, כשבשנים האחרונות אכן קיבלה אופי מיוחד של פעילות, הגיע הזמן אכן לשמר אותה ולא לבנות עליה, כערך חי שייציין את ראשית היישוב והמשכיותו.
הככר כבר הייתה קיימת כשהגענו כמשפחה עשירית לאלון הגליל, וביומיים-שלושה של גיוס כללי של כ-15 המשפחות שהיו אז, ב-1982 לפני מלחמת לבנון, הכנו תבניות ויצקנו במו ידנו את מערכת דרכי הבטון המתפצלות ממנה. המבנים שמסביבה שינו תפקיד עם הזמן בין משרדים וגנים, והצרכניה תמיד הייתה שם. הככר אולי תמשיך לפשוט צורה וללבוש צורה, אבל תשאר איתנו, ולא עד שייבנו שאר השכונות, אלא לתמיד.
