בית אלון הגליל,
עברו כבר יותר משבועיים שנסים לא כאן (במובן בפיסי), אני מניחה שהוא משייט לו איפשהו ושומר עלינו.
רציתי להגיד תודה לכולכם על החיבוק החם, המבט המשתתף בצער, המילים. ב'שבעה' הכל עובר דרך מסך כזה ובכל זאת מרגישים, רואים. זה מחזק , מחמם את הלב שכל-כך כואב.
אני רוצה לחלוק אתכם משהו שכתבתי:
"באוכל יש משהו מנחם אבל יש בו גם חיים. ברגע שמנתקים תינוק מחבל הטבור (דרכו הוא מקבל מזון) הוא נצמד לשד אימו ומרגע זה החיבור של אהבה, נתינה ואוכל, הוא בלתי נפרד, בעצם עד שמתים.
הכל עבר לי השבוע דרך איזשהו מסך וראיתי אתכן נכנסות עם סירים, מניחות ליד הדלת, זה מהמם ומרגש. הזרמתן לכאן כל-כך הרבה חיים דרך האוכל. מה שאתן עושות זה הרבה יותר מהפסיות של אוכל.
פשוט תודה ענקית ממני , מהילדים שלי, מהאחים של נסים.
למרות שהוא ממש שנא שעושים עניין מאוכל, הוא היה מתרגש."
תודה לכולכם.
ושבאמת לא נדע צער.
משפחת טל.
