בני ידידי,
ברוח טובה, ובלי לסתור את שאר הדברים שכתבת, אני מבקש להתייחס למשפט אחד.
"הועד הקהילתי דאז לא אהב את הצעתנו וכתוצאה מכך אנחנו נמצאים היום עם החלופה המוצעת בצמוד לצד החיצוני של רחוב החקלאים".
המשפט מציין רק סיבה אחת שהובילה לתוצאה הנוכחית, בעוד שבמציאות היו סיבות נוספות. הייתי מאריך את הציטוט כך:
"הועד הקהילתי דאז, והועדות המקצועיות ביישוב ומחוצה לו, לא אהבו את הצעתנו וכיוון שהועד החקלאי סירב לבחון את מכלול הויתורים בהצעת הפשרה שאולי הייתה מאפשרת בזמנו להשאיר את ההרחבה בחממות, וכיוון שהפתרון הטבעי והמתבקש של פיצול הבניה (הגדלה צמודת דופן של 14 נחלות המגורים של החקלאים שבצד הפונה לרפת, ללא כביש חדש, והשלמת 9 נחלות במיקום אחר) לא היה מקובל עלינו כי הערך המוסף שהיה נוצר לחלק מהמשפחות שהועד החקלאי מייצג היה מצטמצם משמעותית (וזכותנו לעמוד על מיקסום הערך של הזכות המוקניית לנו), אנחנו נמצאים היום עם החלופה המוצעת בצמוד לצד החיצוני של רחוב החקלאים, וגם נותרנו עם הנושאים העקרוניים בין הועדים פתוחים ועדיין ממתינים להסדרה ללא קשר למיקום ההרחבה."
קצת יותר ארוך, אבל לדעתי עושה יותר צדק למציאות כפי שהיכרתי אותה ממקור ראשון. לעיתים כשצד אחד מתעקש יתר על המידה למקסם את הערך של זכויותיו, ערך הזכויות של מישהו אחר נפגע (בין אם בערך רגשי ובין אם בערך כלכלי). זה לא תמיד כך, אבל לפחות במקרה של מלי ומשפחות נוספות ברחוב החקלאים שאינן חברות באגודה החקלאית, זה המצב. וכך גם עם אלה מחברי הקהילה שבאביב מטיילים דרך קבע בחורש המדובר. הלוואי והשיח בין כולנו מכאן והלאה יהיה פתוח ופורה יותר לרווחת כולם, כולל כולם.
אם טעיתי במשהו, אשמח אם תתקן אותי.
