ליבי עם המשפחה. נורא. הלוואי שלא תדעו עוד צער.
אימא שלי קבורה ליד. המחשבה על הבן שלי שהיה בטקס ובמקום להתחבר ולתמוך באופיר בת השכבה, היה עסוק בלהוריד תרתי משמע, אנשים שעמדו על הקבר של סבתא שלו, תוך שהוא אוסף פרחי קרמיקה שאבא שלי עשה כדי שלא ישברו, לא נותנת לי מנוח.
אדמת העמק לא יציבה והגשמים לא עושים טוב לקבר חדש. ידענו. אבל חוסר הכבוד בלדרוך ולעמוד על קבר מסומן, לפזר בחוסר תשומת לב את שבבי עץ שמשמשים לנוי ולגרום לשקיעה ולהטייה של אבן הראש עם השם שלה... ראבעק! הבן שלי חזר הביתה ניסער. אחרי שהלכתי לראות, גם אני.
שנדע לכבד
